על קראטה קיוקושין

קראטה קיוקושין נוסד באופן רשמי בשנת 1957 על-ידי מאסוטאטסו (מאס) סוסאי אויאמה והוא משלב בתוכו קראטה שוטוקאן וגוג'ו-ריו. קראטה קיוקושין שם דגש חזק על קשיחות פיזית ומנטלית, הכוללת קרב מגע מלא ולכן הוא נקרא לעתים גם קראטה מגע מלא (full contact karate). קראטה קיוקושין נחשב לשיטת קראטה מסורתית, ביחד עם שוטוקאן, גוג'ו-ריו, שיטו-ריו, וואדו-ריו, שורין-ריו, אוצ'י-ריו ובודוקאן. בתי ספר רבים לקראטה קשורים או מושפעים מאד משיטת קראטה קיוקושין.

מהו קראטה קיוקושין? לחלק, זוהי דרך לפתח ולשמור על כח פיזי וללמוד טכניקות יעילות של הגנה עצמית. לאחרים, מדובר בהרבה יותר. קראטה קיוקושין הוא דרך חיים שמתעלה מעל ההיבטים הפיזיים של אימון. על פי מאס סוסאי אויאמה קרטה קיוקושין הוא בודו ((Budō קראטה, הדרך לשלמות עצמית באמצעות אימון אומנות הלחימה. הקראטה היא הדומה ביותר לזן מכל אומנויות הלחימה. משמעותה היא מעבר למחשבה של נצחון או הפסד, אלא הפיכתה לדרך חשיבה ודרך חיים.

בודו קראטה - המילה "בודו" התפתחה מהמילה "בושידו" - דרך הלוחם - הקוד המוסרי ודרך החיים של הסמוראי. בזמנו, היקף מיומנויות הלוחם ויכולתו קבעו לעתים קרובות אם יחיה או ימות. הבודו היה בעבר הצורך של הלוחם להגן על חייו ולכן היה עליו לרכוש טכניקה לצרכי הגנה עצמית המשולבת בנפש חזקה. כיום, המשמעות היא שונה. קראטה הוא הקרב של אדם עם עצמו והכלים שלו לדרך החיים שלו. קרב זה משמש לאדם כדי להכיר את אופיו ואת יכולתו להתגבר על מגבלות הגוף ועל מכשולי החיים. לא ניתן להבין את המשמעות המלאה של בודו קראטה מקריאת טקסט, בבודו צריך להתנסות. הבנה חלקית של משמעות הבודו ניתן לקבל מהיכרות המקור לאומנויות לחימה, מהקשר בין אומנויות הלחימה ובין פילוסופיות המזרח ומהבנת המלים "קראטה" ו"בודו".

בודו Budō – המילה בודו מורכבת מהמילים "בו" (מלחמה או קרב), ו"דו" (דרך), כלומר דרך המלחמה, והיא המושג היפאני לאומנויות שמשתמשות בקרב כאמצעי להגיע לשלמות של היחיד. המילה "דו" מקורה במילה הסינית "טאו" ופילוסופיית הטאואיזם, ומשמעותה אינה שיטת לימוד (כמו לימוד טכניקות הקראטה), אלא דרך חיים. דו וזן הן משלימות: זן מחפש שלמות עצמית בדרך פאסיבית, כמו מדיטציה; דו מחפש שלמות עצמית בדרך אקטיבית, כמו האימונים עצמם. למעשה, תרגול הקראטה מוזכר לעתים כמדיטציה בתנועה (דו-זן). כלומר, מה שמושג באמצעות הבודו הוא הרבה יותר מטכניקה ויישום אומנויות לחימה, הבודו משנה היבטים רבים בחיים.

קראטה ובודו לעתים מחוברות כקראטה-דו, או "דרך היד הריקה".

המשמעות המילולית של המילה דוג'ו, אולם האימונים, היא "מקום הדרך", וזהו גם שם החדר המשמש למדיטציה במקדשים הבודהיסטים. דוג'ו של קראטה הוא לא מכון כושר, למרות שהאימונים עצמם בקיוקושין תובעניים פיזית ודורשים עבודה קשה. זהו מקום המוקדש ללימוד וככזה יש להתייחס אליו בכבוד. הקראטה-קה (המתאמנים בקראטה) קדים לפני שהם נכנסים לדוג'ו או יוצאים מהדוג'ו. הם גם לא נועלים נעליים בתוך הדוג'ו, לא רק כדי לשמור על הנקיון, אלא כדי להשאיר את העולם החיצוני מחוץ לדוג'ו. מוקוסו (Mokuso), מדיטציה, נעשית בדרך כלל גם לפני האימון - כדי לנקות את המחשבה ולהבדיל את העבודה בדוג'ו מה"עולם החיצוני", וגם לאחר האימון - כדי לנקות שוב את המחשבה ולחזור ל"עולם החיצוני".

חליפת קראטה נקראת "דו-גי", או בקיצור "גי", ומשמעותה המילולית היא "בגדי הדרך". כמו שדוג'ו הוא לא סתם מכון כושר, דו-גי היא לא סתם בגד המשמש לאימון, אלא מה שהקראטה-קה לובש בדרך לשלמות עצמית ולכן יש לשמור את הגי במצב נקי ותקין. לעומת זאת, את החגורה, "אובי" (Obi), אסור לשטוף אף פעם. עם הזמן החגורה מתבלה ומתכסה בכתמי זיעה ודם כתוצאה מאימונים קשים. חגורה ישנה, בלויה ומוכתמת מסמלת את נסיון האימונים הייחודי של הקראטה-קה, שיש לשמור עליו ולא לשטוף אותו.

אימוני קראטה קיוקושין מחולקים באופן כללי לקיהון (תנועות הבסיס), קטה (שילוב של תנועות, חסימות ומכות המדמות קרב מול מספר יריבים) וקומיטה (קרב – מגע מלא, מגע חלקי או ללא מגע).

בקראטה קיוקושין הלימודים נעשים בשלבים ולכל שלב מוענקת דרגה. ישנן עשר דרגות, הנקראות קיו (Kyu. המשמעות ביפאנית = ילד), וממוספרות בסדר יורד מקיו 10 עד קיו 1, שעל התלמיד לעבור לפני קבלת חגורה שחורה (דאן 1 ומעלה. המשמעות של דאן ביפאנית = גבר). כל דרגת קיו מסומנת בחגורה בצבע שונה ולכן התלמידים בדרגת אלו נקראים גם "חגורות צבעוניות". הדרישות לכל דרגה מקיו 10 ועד דאן 3 ב ארגון IFK מפורטות בסילאבוס.

בקראטה מסורתי יש דוג'ו-קון - כללי התנהגות בדוג'ו, שעל כל קראטה-קה לקיים. ניתן לומר שכללי התנהגות אלה חלים בתוך הדוג'ו, אבל הם נכונים גם להתנהגות בחיים, מחוץ לדוג'ו. בנוסף אליהם ישנם גם שבועת הדוג'ו ועקרונות הקיוקושין.

שבועת הדוג'ו - שבועת הדוג'ו נכתבה על ידי מאס אויאמה בעזרת כותב הספר על מיאמוטו מוסאשי, הלוחם הסמוראי המפורסם ביותר ביפאן. שימו לב שכל משפטי השבועה ממוספרים כמספר 1, כלומר לכולם דרגת חשיבות שווה.

• נאמן את לבנו וגופנו לרוח חזקה ובלתי ניתנת לערעור.
• נשאף למשמעות האמיתית של דרך הלוחם כך שעם הזמן חושינו יהיו מחודדים.
• נשאף בעוצמה אמיתית לאמץ רוח של הכחשת חולשותינו.
• נשמר את חוקי הנימוס, נכבד את הבכירים מאיתנו ונימנע מאלימות.
• נלך בעקבות עקרונות המוסר (הדת) שלנו ולעולם נזכור את חשיבות הענווה.
• נשאף לחכמה ולעוצמה, לא למאוויים אחרים.
• נשאף לקיים כל חיינו, דרך אימון הקראטה, את המשמעות האמיתית של דרך הקיוקושין.

עקרונות הקיוקושין

מאס אויאמה סיכם את כל פילוסופיית אומנויות הלחימה שלו ב- 11 עקרונות, שהם עיקר תורתו:

1. אומנות הלחימה מתחילה ומסתיימת בנימוס. לכן, היו מנומסים כנדרש ובאופן אמיתי כל הזמן.
2. הליכה בדרך הלחימה היא כמו טיפוס על צוק – המשיכו למעלה מבלי לנוח. זה דורש מסירות מוחלטת ובלתי מהוססת למטרה שבפניכם.
3. תשאפו ליזום בכל דבר, ותישמרו ממעשים שנובעים מטינה, אנוכיות או חוסר התחשבות.
4. אפילו הלוחם לא יכול להתעלם מתפקיד הכסף. למרות זאת, עליכם להיזהר ולא להיות מונעים על-ידי הכסף.
5. דרך הלחימה מתרכזת בעמידה. תשאפו להישאר בעמידה הנכונה בכל זמן.
6. דרך הלחימה מתחילה באלף ימים ונשלטת אחרי עשרת אלפי ימים של אימונים.
7. באומנויות הלחימה, בחינה עצמית מולידה חכמה. התבוננות במעשיכם היא הזדמנות לשיפור.
8. הטבע האנושי והסיבה לדרך הלחימה הם אוניברסלים. על כל הרצונות האנוכיים להתמתן בהשפעת האימונים.
9. אומנויות הלחימה מתחילות בנקודה ומסתיימות במעגל. קווים ישרים נובעים מעקרון זה.
10. המשמעות האמיתית של דרך הלחימה יכולה להיות מיושמת רק באמצעות התנסות. בידיעה זו, תלמדו לא לפחד אף פעם מדרישות הלחימה.
11. תמיד תזכרו, באומנויות לחימה התגמול על בטחון ואסירות תודה מצוי בשפע.